<h1>הלכות פסוקות מיוחס לגאונים — גנזי קדם</h1>
<h2>דף כ:</h2>
ואשה שקבוע לה זמן לנידתה, ובא זמנה ואמרה לא ראיתי נאמנת, או שאמרה ראיתי ואיבדתיו נאמנת.
<h2>דף לה:</h2>
אמרי רב חונא זוב דומה למי בציק שלסעורין. תניא נמי זוב דומה למי בציק שלסעורין. זוב בא מבשר מת, שכבת זרע בא מבשר חי. זוב דוחה ודומה ללובן ביצה מוזרת, שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת.
<h2>דף סג:</h2>
ואשה שקבוע לה זמן לנידתה, ובא זמנה ואמרה לא ראיתי נאמנת, או שאמרה ראיתי ואיבדתיו נאמנת.
<h2>דף סה:</h2>
וכן מי שנשא אשה, כנידה עושין, בועל בעילת מצוה ופורש, וצריכה שבעה נקיים חוץ מאותו היום שנשא בו ובעל. ותשב מאחר אותו יום שניכנסה לחופה (מונה למחר) שבעה נקיים, ותטבול בלילי שמיני ותהא מותרת לבעלה. שכל הנשים בין בתולות בין מעוברות בין יולדות בין נידות ספיק זבות הן וצריכות שבעה נקיים, חוץ מיום ש[פסק] ממנה, שאינו ממנין שבעה אילא סופרת למ[חרת שבעה נקיים], ותטבול במים חיים ותהא מותרת לבעלה, ש[אין לנו נדה דאורייתא] משפסקו חוזים וסנהדרין. היה ר' מאיר אומר מרא[ות] דמים משונין זה מזה, כאיזצד, דם (בתולים) [נידה] אדום [דם בתולים] (ו)אינו אדום, דם נידה זוהם דם בתולים אינו זוהם, דם נדה בא מן המקור דם בתולים בא מן הצדדין. אמר רב יצחק בר יוסף אמר ר' יוחנן זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים כל מראה דמים אחד הן. רב ושמואל דאמרי תרוויהו הלכה בתינוקת בועל בעילת מצוה ופורש.
<h2>דף סו.</h2>
וכל ימי טומאתה אסור לה שתאכל על השלחן עים בעלה, דתנן [שבת י"א ע"א] כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה. לישה ואפייה ומרבצת ומבשלת וטוחנת, ועושה כל מלאכת הבית. ואסור להציע מיטתו של בעלה כישהו בבית.
<h2>דף סו:</h2>
ומקוה שיש בו פחות מארבעים סאה, ושאב בו מים בכד או בדלי ממקום אחר עד שימלאנה ארבעים סאה, אסור, ופסל את המקוה, דתניא מקוה שנפל בו שלשת לגין מים שאובין (פסולין) [פוסלין] את המקוה.
ואם יש נהר שניסכר ויש בו עקמומית שיש בו ארבעים סאה, הרי הוא כמקוה שיש בו מ' סאה, ומותר הוא לטבילה. ואם יש (מקום) [מקוה] או נהר שאין בו מים מלא קומתה שלאשה כדי שיחזיק כל גופה, תגלגיל עצמה בנהר כדג ומותר, שכין אמרו משמא דגאונים ראשונים שכל מקום שאין בו מים מרובין למלא קומתה של אשה, מפשטת עצמה ותגלגל במים כמות דגה ומותר, וכן אמרו משמא דמר רב אחא משבחא, וכן אמרו משמא דמר רב שמואל ראש כלא.
וכשטובלת ועלתה ונמצא עליה דבר חוצץ מאותן שאמרנו, לא עלתה לה טבילה, וצריכה לחזור וליטבול. וכשטובלת צריכה לשמור עצמה מן הטנופת והטיט, דאמר רב שמואל בר רב יצחק [נדה ס"ו ע"ב] אשה לא תטבול בנמור, נמול שט אסחאל. וצריכה אשה להדיח קמטיה בתוך הטבילה, דאמר ראבא לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא אשה מדיחה קמטיה בשעת טבילה. ואסור שתחוף ראשה בנתר ובאהיל, דאמר ראבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהיל, נתר מקטיף, אהיל.0...
<h2>דף סז.</h2>
וכיון שטובלת, חייבת לטבול במים חיים, אבל במים שדלו אותן בדלי או שמלאום בכדים אסור, דתניא [תו"כ פר' שמיני] אילו נאמר מקוה מים [ויקרא י"א] שומע אני ימלא בכתף ויעשה מקוה, תלמוד לומר מעין, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים.
ואם יש מקום שיש בו צינה או שלג הרבה, ואין יכולה אשה שתלך ותטבול במים מפני הצינה, אסורה, ואינה מותרת לעולם עד שתרד ותטבול במים חיים.0...
אשה חייבת [שתטבול] במים חיים [ובמקוה שיש בו ארבעים] סאה מנלן, דתניא [פסחים ק"ט ע"א] ורחץ בשרו במים [ויקרא ט"ו], במי מקוה, את כל בשרו, מים שכל בשרו עולה בהן, וכמה הן, אמה על אמה ברום שלוש, שיערו חכמים שיעור מקוה ארבעים סאה. בארבעים סאה היא טובלת, בארבעים סאה אפילו חסיר קורטוב אחד אסור לטבול. ובשעה שטובלת ועלתה מטבילתה, חייבת לברך כך, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וצונו על הטבילה, דתניא [פסחים ז' ע"ב] טבל ועלה, בעליתו אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וצונו על הטבילה.
וכשחופפת ברביעי ל[שבת] וגודלת סערה, לא תיכרוך על ראשי ציציותיה, ולא תקשור אותם לא בחוטי צמר ולא בחוטי פישתן, ולא תטבול בהם עד שתרפים, מפני שחוצצין.
<h2>דף סח.</h2>
[וצריכה אשה לחוף ראשה] סמוך לטבילתה, דשלח ראבין באיגרתיה [אשה לא תחוף] בערב שבת ותטבול למוצאי שבת, ותמה על עצמך האיך אשה חופפת ביום וטובלת בלילה, והרי אנו צריכין סמוך לחפיפה טבילה, כגון שנפלה טבילה שלה בלילי שבת, ואין איפשר שתחוף את ראשה בלילי שבת כדי שלא תשיר את הסיער, [ואמרו שתחוף] ביום וטובלת בלילה. ואפילו נפל לילי טבילתה בלילי שבת, [וערב] שבת וחמישי בשבת ימים טובים, ואין איפשר לה שתחוף לא בחמישי ולא בששי מפני שהן ימים טובים, וזמן טבילתה בלילי שבת, כגון זו חופפת ברביעי שהוא ערב יום טוב וטובלת בלילי שבת, מפני שטבילה בזמנה מצוה.
